החלטה בתיק פש"ר 1201/05

1.         מונחת לפני בקשה ליתן צו לכינוס נכסיו של המבקש במסגרת בקשה שהגיש להכרזתו כפושט רגל, בהתאם להוראות פקודת פשיטת הרגל תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה").

2.         מהבקשה עולים הנתונים הבאים:

            המבקש כבן 50 עסק במסחר בירקות. במסגרת עיסוקו, הוא סיפק תוצרת לאחד

בשם ניסים סבח (להלן: "סבח"), לו היתה חנות ירקות בתל אביב.

לדברי המבקש, הוא נהג לתת לסבח שיקים לטובה לאור טענת האחרון כי הוא מצוי בקשיים כלכלים המונעים הימנו להפעיל את עסקו. כנגד השיקים לטובה היה סבח מפקיד מזומן בחשבונו של המבקש, במועד פרעון כל שיק לטובה. ממשיך וטוען המבקש כי באופן בלתי צפוי עזב סבח עם בני משפחתו את הארץ בטרם נפרעו כל יתרת השיקים לטובה והוא נאלץ להתמודד עם האוחזים התובעים ממנו מאות אלפי שקלים. כתוצאה מכך התמוטט עסקו, נפגעה משפחתו והוא עובד כשכיר בשכר זעום.

            היקף חובות המבקש מגיע לדבריו לסך 444,000 ש"ח וזאת למספר נושים.

3.         הכנ"ר, לאחר חקירת המבקש במשרדו, הודיע כי הוא מתנגד לבקשה מאחר ובנסיבות המקרה, הסתבכות המבקש הינה חסרת תום לב ואין לאפשר לו להנות מהגנות הפקודה.

4.         הצדדים הגישו טיעונים בכתב ובדיון שהתקיים ביום 9.5.07, במעמד הצדדים, הוסכם כי ההחלטה תינתן על סמך החומר המונח לפני.

5.         הפקודה וההלכה הפסוקה מורים כי אחד השיקולים המרכזיים של בית המשפט לשקול בבואו להכריע בבקשה למתן צו כינוס הינו נסיבות הסתבכותו של החייב. במידה ויתבהר כי החייב נקלע לקשיים מחמת פעילות לא חוקית ושלא בתום לב, לא יוכל לזכות מהגנת הפקודה.

בהקשר זה אפנה לדברי הדברים כב' הנשיא ברק בע"א 6416/01 בנבנישתי  נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197:

" ככל שהפעילות שהביאה ליצירת החובות הייתה בלתי חוקית, הרי שמתן הגנה לחייב במסגרת הפקודה מעוררת קושי. עקרון היסוד שלפיו אין חוטא נשכר, ואין לעודד הפרת החוק על ^-ידי החוק עצמו, מחייב לכאורה כי חייב שיצר חובות במהלך פעילות של עסק לא חוקי לא יצא נשכר ולא יוכל לחסות תחת כנפיה של הפקודה (השוו סעיף 63(א) לפקודה)".

כן ראה ספרם של השופטים לוין וגרוניס "פשיטת רגל", מהדורה שניה עמ' 169.

7.         השאלה הדרושה לעניננו הינה האם יש לראות בהתנהגות המבקש כאמור לעיל, כמצויה בדרגת אי חוקית המגיעה לכדי דחיית הבקשה.

8.         מעיון בכלל החומר שהונח וצרופותיו, ויישום ההלכה הפסוקה, שוכנעתי כי אין מקום להעתר לבקשה.

המבקש ידע שהשיקים לטובה שמוסר לסבח, הם שיקים "למראית עין" ויוצגו לצדדים שלישיים אשר בהסתמך על שיקים אלו, יתנו תמורה; בכך גרם המבקש ביודעין ליצירת מצג שווא כלפי אחרים שיתכן ואחרת היו נמנעים מליתן תמורה; יתרה מאת, המבקש הודה שלא היו לו מקורות כספיים לפרעון השיקים לטובה, כפי שאישר בין היתר בתצהיר המשלים:

"ההמחאות שניתנו כשיקים לטובה, נתנו למר סבח אשר מילא את הסכומים בהם וכנגדם הפקיד כספים ללא קשר לכושר הפרעון של חשבון הבנק שלו"

מהאמור בתצהיר עולה איפוא שהיה ברור למבקש כי אם סבח לא יפקיד מזומנים לחשבונו, השיקים לא יפרעו, וחרף זאת לא היסס ומסר לו שיקים, לא כל שכן "על החלק".

חמור מזאת, המבקש נתן את השיקים לסבח שעה שידע כי האחרון נתון בקשיים כלכליים ולפיכך היה הוא אמור לדעת כי קיים סיכון שלא יופקדו בחשבונו כספים כנגד השיקים שניתנו על ידו.

סבורני כי נסיבות המקרה מגיעות לדרגות "אי החוקיות של ממש" העולה כדי פגיעה מהותית בתקנת הציבור, כלשון הנשיא ברק בענין ע"א 6416/01 הנ"ל.